מדוע אנו עונדים תכשיטים?
בכדי לבדוק את הרעיון מדוע אנו עונדים תכשיטים כדאי לחזור לאחור להיסטוריה של מצריים ומסופוטומיה שהיא עיראק של היום מקום מוצאו של אברהם אבינו. ואיך תכשיטים קשורים לצורך החברתי שלנו.
משחר ההיסטוריה אנשים ענדו תכשיטים ניתן לראות עדויות ארכיאולוגיות מהתקופות של הקדומות של המקרא דרך כל התקופות עד היום, ענידת תכשיטים נמצאה גם כחוצת גבולות בצורה עיקבית על פני מרחבי הזמן דתות, מעמד ומגדר, ניתן למצוא תכשיטים אצל כל העמים מאפריקה דרך דרום אמריקה מזרח אסיה ואפילו בקטבים.
אז מה הוא בדיוק הצורך הזה בלענוד תכשיט
מה מושך את העולם כולו ללא הבדלי דת גזע ומגדר להיכנס לחנויות התכשיטים ולהתהדר בתכשיט נחשק?
נחזור רגע לתיאוריה, אחת התיאוריות המסבירה את הצורך היא תיאוריית הצרכים של מאסלו, אברהם מאסלו נולד בברוקלין ב- 1 באפריל 1908 ונפטר מהתקף לב ב – 8 ביוני 1970, מאסלו נולד למשפחה יהודית שהיגרה מרוסיה לארצות הברית, הוא היה הבכור לשבעת אחיו, וסיים את לימודיו לתואר ראשון שני ושלישי בפסיכולוגיה. מאסלו היה פסיכולוג חברתי יהודי-אמריקני הנחשב לאחד התאורטיקנים המרכזיים של הפסיכולוגיה ההומניסטית.
מאסלו פיתח תאוריה הנקראת “הגישה ההומניסטית”, אשר ביסודה טוענת כי האדם שואף להגשים את עצמו ולפתח את ה”עצמי” שלו, הכולל את הרגשות, המחשבות והתפיסות שלו בנוגע לעצמו ולסביבתו. ובעקבות גישה זו פיתח מאסלו את תאוריית הצרכים הקרויה על שמו “מדרג הצרכים של מאסלו”.
מאסלו טען שישנו מדרג של צרכים לאדם, הצרכים הראשוניים הם צרכים הפיזיולוגיים בשינה, אוכל, שתייה, אוויר לנשימה.
ברמה השנייה של הפירמידה, מצויים צורכי הביטחון, כמו הצורך במקום לישון בו, הצורך בביטחון תעסוקתי, בביטחון בריאותי,
ברמה השלישית מצוי הצורך בהשתייכות. זהו כבר צורך חברתי, וכולל את הרצון להשתייך ולהיות חלק מקבוצה, לאהוב ולהיות נאהב. שלב זה קשור לגיבוש הזהות העצמית.
הרמה הרביעית מורכבת מהצורך בהערכה חברתית. זהו צורך להרגיש מכובד ולהגיע למעמד, להערכה ולהכרה חברתית.
הרמה החמישית והאחרונה, בראש הפירמידה, היא הצורך במימוש עצמי. יכולתו של אדם להביא לכלל מימוש את כישוריו הייחודיים ולבטא את הפוטנציאל האישי הטמון בו.
הצורך החברתי
ניתן לשער כי הצורך בתכשיטים מדורגת אי שם בין צרכים חברתיים וצרכים הערכה. צרכים חברתיים הנוגעים להשתייך לקבוצה וצרכי הערכה אלו כמובן נוגעים רצון להכרה למעמד. ולכן מלכים ואנשים רמים בחברה נוטים לענוד תכשיטים יקרים כאות למעמדם.
אנחנו מנכסים לתכשיטים שלנו אישיות וכוחות דוגמה טובה לכך היא יהלום, היהלום הוא פשוט פחמן נקי המופיע בטבע במספר צורות אחת היא הפחמן השחור והשנייה זו הגרפיט, כן אותו חוד של העיפרון ובצורתו השלישית היא היהלום – אותה אבן יקרה ונחשקת.
תכשיטים אם כך מייצרים שייכות, שייכות למעמד, לקבוצה, ובסופו של דבר גורמים לגיבוש זהות עצמית “האני”.
